Share
Pin
Tweet
Send
Share
Send
הוחלט להפוך את הספסל החדש הבא לא-מתכתי ככל האפשר. המשימה המרבית הייתה כזו שחלק המתכת היחיד במוצר המוגמר היה מסמרים וברגים.
אגב, התקציב מרמז רק על עלויות אותם מוצרים מתכלים, וכל החומרים נמצאו בחצר ובסככות. עכשיו, דברים ראשונים קודם.
הכנת חומרים וכלים
לעבודה לא נדרשו כלים רבים: פטיש, סרט מידה, מפלס, מלקחיים, צבת, מסור, מטחנה (אפשר לעשות עם להב מתכת), מברג וגרזן.
החומרים נמצאו איכשהו בעצמם. חתיכות חלונות ישנות עלו לרגליים (העובי והצפיפות המרשים של העץ בדיוק בזמן).
לוחות בעובי של כ -20 מ"מ הלכו למושב (מיוצר בברית המועצות, כמו שלל, כך שאין שאלות לגבי האיכות בכלל).
אפשר יהיה להשאיר את פני השטח מעץ וצבע, אך שרידי פלסטיק המונחים סביב סרק ממש הקרינו רצון להיות שימושי.
הגובה הצפוי של הרגליים היה להיות 45 ס"מ, ולכן 55 ס"מ הנותרים של העץ פנו לטיפול בשמן מכונות פסולת.
הרכבת מושב
שני קרשים בסך הכל נתנו רוחב של 26 ס"מ, וזה הספיק לראש. נותר לקצץ מעט את העץ ולשלב בהצלחה את שני החלקים יחד. בהתחשב בעובדה שהלוחות אינם הרעננות הראשונה ומיועדים במקור לעבודה גסה, הייתי צריך להתעסק בחיבור כדי להימנע מהפרשי גובה.
קצת עצבים, ארבעה ציפורניים וסיימת.
פרופיל הפלסטיק, היוצר סוג של מסילות לחתיכת פלסטיק, היה קבוע על הברגים הקשה עצמית, "חרקים" סביב היקף המושב. אחד הצדדים הקטנים יותר יהיה צורך לתקן לאחר התקנת הספסל.
התברר טוב מאוד. בזכות מדידות מדוקדקות ואפילו זמירה, הפלסטיק נפל בצורה מושלמת.
המושב המוגמר נראה כך.
התקנה
שוב, בגלל תקציב צנוע וחוסר רצון ללכת לחנות למלט, הוחלט להקים חנות ללא הוצאות מיותרות.
זוג בורות חפרו באופן בלתי צפוי, והקשה ביותר היה לפלס את הרגליים כך שבסופו של דבר הספסל לא עיוות. האדמה הנגועה והלבנים השבורות העניקו בדיוק את האפקט הדרוש. אפילו כאשר רק חצי מהבור התמלא, החנות כבר עמדה מאוד מאוד בטוחה. כשהבורות ננטשו לחלוטין התברר איכשהו. נשאר רק למסמר את המושב לרגליים.
בדק שלוש ביחד: בסך הכל כ -200 ק"ג עמידות. הרגליים ייצבעו מעט אחר כך, אבל לעת עתה אני רוצה לכתוב על פלסטיק לבן שאין מתכת בחנות הזו, ואתה לא צריך לנסות להוציא אותה מהאדמה.
Share
Pin
Tweet
Send
Share
Send